הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori)

postview
timetoread
8 דקות

הגיע הזמן להיכרות מעמיקה עם החיידק שאחראי לכל כך הרבה בעיות במערכת העיכול שלנו – הליקובקטר פילורי Helicobacter pylori. חיידק בבטן שנמצא אצל רוב האוכלוסיה, בעל עמידות גבוהה מאד לתרופות וזה שמצליח להפיל את חומות ההגנה של הקיבה. מה הוא בדיוק, איך מגלים אותו ומה עושים בנידון? כל זאת במאמר המקיף שלפניכם:

חיידק הליקובקטר מקיף

הליקובקטר פילורי – מה הוא?

את חיידק הליקובקטר פילורי (Helicobacter pylori) גילו שני חוקרים אוסטרלים בשנת 1980 לערך. בניגוד לחיידקים אחרים שנהדפים על ידי מערכת העיכול, ההליקובקטר שורד בקיבה שלנו בשל היכולת שלו לפרק חומר בסיסי שסותר את חומציות הקיבה.
לרוב ההליקובקטר אינו מזיק, אך לעיתים הוא נצמד לקיבה, מייצר דלקת ומחליש את יכולת התגובה של מערכת החיסון, לפעמים עד כדי יצירת פצע. הוא עמיד במיוחד, שורד בסביבה החומצית של הקיבה וקשה מאד להיפטר ממנו.
הליקובקטר פילורי עלול לגרום לבעיות רבות במערכת העיכול: הוא הגורם העיקרי להיווצרות אולקוס, עלול לגרום לדלקת כרונית ולסרטן הקיבה, ואף לתופעות ובעיות רפואיות בדרכי העיכול העליונות.

לאילו תסמינים וכאבים גורם הליקובקטר פילורי?

התסמינים העיקריים והנפוצים ביותר שמתקשרים להידבקות בהליקובקטר פילורי כוללים: כאב בחלק העליון של הבטן, צרבת/ריפלוקס שמובילים להחזר קיבתי-ושטי, גיהוקים, ריח רע מהפה לאחר אכילת חלבון וקשיים בעיכול ארוחות עתירות חלבון. ישנם גם תסמינים נדירים יותר כגון: בחילה שעלולה להביא להקאה, נפיחות בטנית, עצירות, אקנה, כאבי ראש ומזון לא מעוכל בצואה.

הבעיה העיקרית בזיהוי הליקובקטר פילורי היא שיש לו תסמינים רבים ולא מובהקים, כלומר, תסמינים שיכולים להתאים גם לבעיות אחרות במערכת העיכול. בין התסמינים של הליקובקטר ניתן למנות: אי נוחות בטנית, כאבי בטן, צרבות, גזים, נפיחות, בחילות, עוויתות בטניות ועוד, אך יהיו מי שיידבקו מחיידק ההליקובקטר ולא יסבלו מתסמינים אלו.

ישנם אף מי שיסבלו מתסמינים שאינם קשורים ישירות למערכת העיכול. מכיוון שחיידק הליקובקטר פוגע בספיגה של רכיבים תזונתיים ותוספי תזונה, יהיו מי שיתלוננו דווקא על פריחות, חולשה, אלרגיות, ליחה, נשירה, הידבקויות חוזרות בווירוסים, אנמיה, זיהומים ועוד. לכן לא ניתן לקבוע הידבקות בהליקובקטר עד שנעשית בדיקה רפואית לגילוי.

האם הליקובקטר פילורי מדבק?

קיימת הערכה שלפחות 50% מאוכלוסיית העולם נגועה בהליקובקטר פילורי, ושמדובר בחיידק מדבק. יחד עם זאת, אין מידע חד משמעי לגבי אופן ההידבקות, אך ישנה רשימה של דרכי הידבקות נפוצות כגון: נשיקות, מזון תינוקות לעוס, מזון לא נקי, מים מזוהמים, היגיינה מוזנחת, רוק, קיא וצואה.

בנוסף, ידוע כי חיידק הליקובקטר שכיח באוכלוסייה, במיוחד אצל מבוגרים, וידוע שאם החיידק נמצא אצל מי מבני המשפחה, סביר להניח ששאר בני הבית גם יידבקו. זו הסיבה שהחוקרים מסיקים שההדבקה של הליקובקטר פילורי מתבצעת במגע של פה לפה, על ידי הרוק לדוגמא, מעצם השימוש בכלים משותפים.

לקבלת מידע על אפשרויות הטיפול, השאירו פרטים ונשמח לחזור אליכם

גם נמצא שאוכלוסיה נרחבת יותר של נשאי החיידק ממוקמת במדינות מתפתחות באפריקה, דרום אמריקה ומערב אסיה. לפי הנתונים של המרכז למניעת ובקרת מחלות בארצות הברית, מי שמגיעים לארצות נגועות בהליקובקטר לזמן קצר, לא חשופים לסכנה להידבק בהליקובקטר. אך קיימת סכנת הידבקות בחיידק למי שעברו להתגורר בארצות מתפתחות.

למרות שהליקובקטר פילורי נפוץ יותר אצל אוכלוסיות מבוגרות ואלו ממעמד סוציו אקונומי נמוך, הוא עדיין מהווה איום על כולנו. למרות שמערכת החיסון שלנו מיועדת לחסל ולסלק פולשים זרים ממערכת העיכול, ההליקובקטר הפילורי הוא חיידק חזק שגובר על המחסומים.

חיידק ההליקובקטר נוטה להתיישב בקיבה, וזו מצידה אמורה להפעיל את מיצי העיכול החומציים בקיבה על מנת לחסום ולהדוף אותו. הקיבה של מי שסובלים מרמות נמוכות של חומציות לא מצליחה להדוף את ההליקובקטר והם אלו שנמצאים בסיכון גבוה יותר להידבק בחיידק.

חיידק ההליקובקטר

אם כן, מה גורם לרמות נמוכות של חומציות ולהידבקות בהליקובקטר פילורי?

לפגיעה ברמות חומציות בקיבה יש כמה סיבות עיקריות:
ככל שאנחנו מתבגרים – גופנו מייצר פחות חומצת קיבה, לכן ההליקובקטר נפוץ יותר בקרב האוכלוסייה המבוגרת.
לחץ, הן גופני והן נפשי פוגעים בתהליך הפרשת מיצי הקיבה בגוף.

מחסור בויטמינים ובמינרלים שחיוניים לייצור חומצה הידרוכלורית, כמו אבץ וויטמין B6, יכול להביא לתת-חומציות בקיבה.
רמות נמוכות של ויטמין D, שיש לו תפקיד עיקרי במערכת העיכול, מעלות את הסכנה להידבק בהליקובקטר פילורי.

ניתוחים שונים במערכת העיכול גורמים להפחתה בכמות חומצת הקיבה שמופרשת בגוף.

חיידק ההליקובקטר בעצמו מייצר אמוניה שמנטרלת את החומציות של מיצי הקיבה, ברגע שהגוף נדבק בו.

אין לזלזל בחיידק הליקובקטר פילורי, יש לו השפעות ארוכות טווח והוא לא נעים בכלל. עם הופעת התסמינים, יש לגשת מיד לצוות הרפואי להיבדק ולטפל בו במהרה.

הליקובקטר פילורי – מסוכן או סתם לא נעים?

הנזק העיקרי והשכיח ביותר שהליקובקטר פילורי עלול לגרום לו הוא התפתחות של אולקוס, כיב קיבה. מדובר בפצע ברירית המצפה את דופן מערכת העיכול שיכול להופיע בכל חלקי צינור העיכול, החל מהפה, הוושט והקיבה ועד המעי הדק והגס. לרוב מדובר בפצע שטחי וקטן שלא מפריע, אך הבעיה מתחילה כשהוא הופך לרחב ועמוק יותר ומתחילים להופיע תסמינים הדורשים טיפול.

בנוסף לאולקוס, מחקרים מצאו קשר, עקיף או ישיר, בין הימצאות של הליקובקטר פילורי בגוף לבעיות רפואיות אחרות במערכת העיכול. אלו כוללות גסטריטיס, רפלוקס כרוני של הקיבה, כיבי קיבה וסרטן קיבה. בנוסף נמצא כי הליקובקטר מחסל את מאגרי הברזל בגוף וגורם לאנמיה. נמצא גם קשר לבעיות עור, מחלות ניווניות של מערכת העצבים הכוללות אלצהיימר ופרקינסון, מחלות אוטואימוניות הכוללות את מחלת גרייבס וטרשת נפוצה.

חיידק הליקובקטר מייצר אנזים שנקרא אוראז (ureas) שגורם לתהליך הידרוליזה שמפחיתה את החומציות של מיצי הקיבה. אז, כשקו ההגנה הראשון של הגוף נפל, הליקובקטר פילורי משגשג ופותח את הדלת לזיהומים רבים במערכת העיכול.

עם זאת, לא כל מי שנדבק בהליקובקטר מפתח תסמינים או סובל מהם לזמן רב. מי שכן, עלול לחוות עייפות מתמשכת, דלקת בקיבה, מיגרנה, ואף חוסר תפקוד כרוני של חוליות עמוד השדרה T6 – T7. זאת להוסיף לקושי במתן צואה או צואה כהה, שלשול, אנמיה, אובדן תיאבון או אכילה מוגברת, תת-ספיגה כרונית בגלל רמת חומציות נמוכה בקיבה, כיב קיבה/תריסריון ואף גידול ממאיר.
אם הליקובקטר פילורי כל כך מסוכן – איך נצליח שלא להידבק בו?

ההמלצה העיקרית למניעת הידבקות בהליקובקטר פילורי היא שמירה על היגיינה. מכיוון שהחיידק עובר במגע ישיר ובנוזלי גוף, חשוב מאד לשטוף ידיים לאחר כל יציאה מהשירותים ולפני שמתחילים לאכול. ישנה גם חשיבות לשטוף ידיים ולשמור על סביבה היגיינית בזמן הכנה ובישול של מזון ולהקפיד לבשל את המזון באופן ראוי. אנשי הרפואה גם ממליצים להימנע מצריכה של מים ומזון מזוהמים, אבל זה נכון לכל מצב.
בנוסף, רצוי וחשוב להימנע ממגע עם מי שנגוע בחיידק הליקובקטר פילורי. להליקובקטר יש נטייה להתפשט במהירות ולהשתרש בגוף, לכן יש להיזהר מאד ולהקפיד במיוחד על הגיינה בסביבת מי שנושא את החיידק בפרט, ובמדינות מתפתחות ככלל.

בדיקת הליקובקטר לזיהוי מוקדם

כאמור, להליקובקטר פילורי אין תסמינים מובחנים ובמערכת העיכול יכולים לפגוע מזהמים נוספים כמו טפילים, אמבות וצברי תאים. לכן ישנה חשיבות לזיהוי המזהם הספציפי בבדיקה רפואית ולטיפול מתאים. כיום קיימות מספר בדיקות לזיהוי של חיידק הליקובקטר, מפשוטה ונפוצה ביותר לחודרנית ופחות נעימה:

בדיקת נשיפה הליקובקטר – תבחין נשיפה מהווה את הדרך הפשוטה והאמינה ביותר לזיהוי של הליקובקטר פילורי. הליקובקטר מייצר ופולט פחמן דו חמצני, לכן ניתן לזהות את הריכוז שלו באמצעות נשיפה על תבחין ייעודי. התבחין מזהה את הכמות הנפלטת בנשיפה, ואז ניתן להסיק האם ההליקובקטר נמצא בקיבה והאם קיימת הידבקות בחיידק.

בדיקת צואה הליקובקטר – בדיקת הצואה יכולה לזהות חלקיק חלבוני של החיידק בצואה. אם מופיע אותו חלקיק, ישנה נוכחות של הליקובקטר פילורי במערכת העיכול. הבדיקה מתבצעת כמו כל בדיקת צואה רגילה, כאשר יש להמתין שבועיים לפחות ללא אנטיביוטיקה או מדכאי חומצה למיניהם.

בדיקת גסטרוסקופיה – הבדיקה המדויקת ביותר, אך הפחות נפוצה מכיוון שאין נעימה בכלל. בבדיקה נלקחת דגימה מרירית הקיבה לבחינת נוכחות של חיידק ההליקובקטר בבדיקת מיקרוסקופ. ניתן גם לזהות הליקובקטר פילורי בדגימה מרירית הקיבה באמצעות תבחין אוראה. אז, אם החיידק בבטן, הוא ייצר אמוניה וישנה את צבע התבחין.

בדיקת דם – במקרה של הליקובקטר פילורי, בדיקת דם היא האמינה פחות לזיהוי. ניתן למצוא קיום של נוגדנים בדם, אך אלו יופיעו גם גם לאחר ההבראה מהחיידק. לפיכך ישנה האפשרות שבדיקת דם תסמן מטופל כנגוע בחיידק למרות שזה כבר מזמן הסתלק.
ישנן גם ערכות חד פעמיות לאבחון עצמי של חיידק הליקובקטר, אך הן נחשבות ליעילות פחות ולא מומלצות.

טיפול רפואי בחיידק הליקובקטר

מצאו אצלי הליקובקטר פילורי – מה עושים עכשיו?

חיידק הליקובקטר, כאמור, עמיד ביותר ולכן דורש טיפול אגרסיבי המשלב שלוש תרופות אנטיביוטיות שונות, בנוסף לתכשיר נוגד חומצה. הטיפול הרפואי הנפוץ ביותר נקרא 'הטיפול המרובע' שכולל נקסיום, מוקסיפן, פרוטוציד וקלסיד למשך 10 ימים עד שבועיים. אז מחכים חודש ונבדקים מחדש, אם הבדיקה יוצאת חיובית לנוכחות חיידק בבטן, חוזרים לסיבוב נוסף עם שילובי תרופות שונות.

הטיפול הרפואי בהליקובקטר מצליח רק בחלק מהמקרים, הוא מלווהבתופעות לוואי רבות, והחיידק עצמו נוטה לחזור אחרי תקופה מסוימת. בנוסף, לפחות 20% מהמטופלים לא מגיבים כלל לטיפול האנטיביוטי וזקוקים לסבב נוסף שלעיתים גם הוא לא מועיל.

זאת ועוד, טיפול מתמשך בסותרי חומצה לאורך זמן עלול לגרום לירידה של ויטמין B12, הפרעה בספיגת ויטמינים ותרופות אחרות, בעיות עיכול, סחרחורות, כאבי ראש, פגיעה בכבד, פריחות ועוד. לרמת החומציות הגבוהה בקיבה שלנו יש תרומה חשובה לשמירת בריאותנו ודיכוי שלה לאורך זמן יחשוף את הגוף לזיהומים חיידקיים ודלקות.
אז מה עושים?

חיידק הליקובקטר טיפול טבעי

מכיוון שהליקובקטר פילורי הוא חיידק בבטן שמקורו במערכת העיכול, שילוב של הטיפול הרפואי יחד עם טיפול טבעי, גורף הצלחות רבות. כמובן שלתזונה תפקיד חשוב בהתמודדות עם החיידק, אך נגיע לזה מאוחר יותר.
אז קודם כל ולפני הכל – להירגע (!). הרפואה הטבעית רואה בלחץ, גם הנפשי וגם הפיזי, כמזיק הראשון בהפרשת מיצי הקיבה המאפשרת סביבת התרבות אידיאלית לחיידק ההליקובקטר הפילורי. לנשום עמוק, בעיקר לפני הארוחות, ולאכול לאט ומדעת. גם בפעילות הגופנית, מומלץ להוריד אינטנסיביות ולעבור לפעילות רגועה יותר הכוללת יוגה, פילאטיס או הליכה. וכמובן, חשוב להקפיד על שינה איכותית ובריאה למשך 8 שעות לפחות כדי שהגוף יוכל לנוח, להשתקם ולאגור כוחות.

נמצא כי הרפואה הסינית מטפלת בהליקובקטר הפילורי באופן יעיל במיוחד, בעיקר בנושא הפחתת רמת החומציות בקיבה ובתמיכה בהכחדת החיידק מהגוף. הטיפול ברפואה הסינית גם עוזר להפחית דלקתיות, תורם לאיזון ולשיקום שלמערכות הגוף ומטפל בהליקובקטר פילורי באופן יעיל ומעמיק שמחזיק הרבה זמן.

הטיפול הטבעי בהליקובקטר פילורי נמשך לאורך כ-4-6 שבועות וכולל בעיקר הנחיות תזונה שמטרתן 'להרעיב' את החיידק. פרוטוקול התזונה לנשאי הליקובקטר מעביר את הקיבה במצב חומצי למצב בסיסי. הטיפול הטבעי בהליקובקטר לא יהיה זהה לכל הסובלים, זאת מכיוון שכל גוף מגיב באופן שונה, ואפילו לסוג הדם יש תפקיד. לכן, אין תפריט קבוע ויש לגשת למטפלים מומחים לבעיות במערכת העיכול ולקבל הנחיות פרטניות.

לרוב, אופן הטיפול הטבעי בהליקובקטר פילורי כולל התאמה ושילוב של צמחי מרפא ותוספי תזונה שמטרתם לנקות את מערכת העיכול, להוריד רמת חומציות, להכחיד את החיידק, ולחזק את המערכת החיסונית. זאת לעומת הטיפול הרפואי בהליקובקטר המורידות את רמות החומציות.

הליקובקטר פילורי תזונה מומלצת

בזמן התממודדות עם חיידק הליקובקטר פילורי ישנה חשיבות גדולה למצב הנפשי של המטופלים, ונוכחות של סטרס קבוע בהחלט עלול להחמיר את המצב ולפגוע בטיפול. לכן המלצות התזונה מתמקדות ב'מאכלים מרגיעים' שמעלים את רמות הסרוטונין במוח. מטרת התזונה בהליקובקטר היא להתחשב במצב בריאותי כללי ולהביא את הגוף למצב פחות חומצי על ידי תפריט תזונה מותאם אישית שיפחית תסמינים ו'ירעיב' את החיידק בבטן.

בנוסף, האומגה 3 נמצאה כאנטי דלקתית ומסייעת בשיקום ריריות הקיבה. מדובר במוצר טבעי שממוצה מזרעי פשתן טחונים, שמן פשתן או דגי ים כגון טונה וסלמון. לטיפול בהליקובקטר פילורי מומלץ לצרוך מזונות עשירים באומגה 3, או כתוסף תזונה בקפסולות מרוכזות שנמכרות בפארמים ואצל משווקים מורשים.

מעבר למזונות המומלצים בזמן הטיפול בהליקובקטר, נמצאים המזונות שיש להימנע מהם הכוללים פירות הדר, עגבניות ומוצריהן, מוצרי חלב, קמח לבן ומוצריו, מזונות מעובדים, מזונות המכילים סוכרים / קפאין / מנטה / אלכוהול, משקאות מוגזים, ומזונות שומניים כולל גבינות שמנות ובשר הגורמים להפרשה מוגברת של חומצות עיכול.

תמונת אווירה במאמר בנושא הליקובקטר

הליקובקטר תרופות סבתא

כאמור, ישנו צורך בהתאמה אישית של תפריט מדויק עבור כל אדם בנפרד ותמיד מומלץ להיוועץ באנשי מקצוע, אך ישנן כמה תרופות סבתא להליקובקטר פילורי שכדאי להכיר:
תבלינים – לתבלינים סגולות בריאותיות רבות וניתן לצרוך אותם בחליטות ובתבשילים שונים:

קינמון – יעיל בטיפול נגד התפתחות של חיידק הליקובקטר בקיבה ומשפיע על התפתחות זיהומים פטרייתיים באופן כללי.

טימין – מעכב את התפתחות החיידק בבטן.

אורגנו – אנטי דלקתי ויעיל למול כיבי קיבה ותריסריון.

כורכום – נוגד דלקת חמצון, וצריכתו מעכבת את התפתחות חיידק הליקובקטר בקיבה ועוזרת בשיקום ריריות הקיבה.

מיץ לימון – צריכה של מיץ פרי הלימון החמוץ משפיעה על רמת חומציות הקיבה ותומכת בהתמודדות עם הליקובקטר. ניתן לצרוך מיץ לימון בקלות על ידי הוספתו למשקאות ומאכלים.

שום טרי – השום הטרי הוא אנטי דלקתי ולעיסתו מומלצת כדי להוריד את השפעת הליקובקטר על הקיבה, אך מכיוון שמדובר בחומר פעיל אגרסיבי, יש להיוועץ עם הצוות הרפואי לפני שצורכים אותו.

תמצית זרעי אשכולית – תמצית יעילה בטיפול במגוון רחב של זיהומים חיידקיים ועוזרת לגוף לטפל בהליקובקטר פילורי ובשיקום ריריות הקיבה. התמצית נלקחת כמו שהיא, מדוללת במים, או בקפסולות וגם כאן מדובר בתמצית חזקה ואין לקחת אותה ללא התייעצות עם הצוות המטפל.

רימון – נמצא כי קליפות רימונים חלוטות ואכילת גרגרי הרימון מועילות בדיכוי ה'מושבות' שהוקמו על ידי חיידק הליקובקטר במערכת העיכול.

נפטרת מהחיידק? מעולה! עכשיו איך דואגים שהליקובקטר פילורי לא יחזור?

אחרי שמצליחים להיפטר מהליקובקטר פילורי, חשוב לדאוג שהוא לא יחזור. ההמלצות לכך פשוטות אך חשובות. יש להרבות בשתיית מים המחדשים את ריריות הקיבה ומאפשרים זרימה במערכת העיכול. חשוב להמשיך ולהימנע מצריכה של מזון מטוגן, חריף ומתובל מאד שלא לגרות את רירית הקיבה ולשבש את רמת החומציות שלה. בנוסף, רצוי להרבות בצריכת חלבונים, עדיף דגים, שמחזקים את המערכת החיסונית.
במסגרת תוספי התזונה המומלצים למניעת חזרת חיידק הליקובקטר לגוף יש לצרוך פרוביוטיקה ואצת ספירולינה שעוזרת בשיקום ריריות הקיבה, אנטי חיידקית ועשירה בסיבים.

לקבלת מידע ויצירת קשר, השאירו פרטים ונשמח לחזור אליכם

מומלץ לקרוא גם

קודם
הבא